לכל אחד ואחת יש את ההרגלים המנצחים שלהם, שהופכים כל יום ליום מוצלח. אלו הם חמשת ההרגלים שלי, ומה הם שלכם?

1. נייד לא נכנס לחדר שינה 

שנים הייתי מאלו שהטלפון הנייד לא מכתיב להן את החיים. אמרתי שהוא עובד בשבילי, אני לא עובדת בשבילו. הייתי מלכת הסינונים, מי בכלל שקלה אי פעם לענות לטלפון ממספר שאני לא מכירה, אחת כמה וכמה ממספר לא מזוהה. ואז הגיעה הדוברות. כשנהייתי הדוברת של אנימלס, הטלפון הפך לכלי עבודה מרכזי בחיי. כל שיחה ממספר לא מוכר עשויה להיות עיתונאי או הזדמנות תקשורתית אחרת, וימי הסינון חלפו כלא היו. נהייתי דבוקה לטלפון מטעמים מקצועיים, והתחלתי לעבוד בשבילו כדי לעבוד בשביל בעלי החיים. אז אמנם להיות מחוברת וזמינה זה חלק מהותי מעבודת הדוברות וכבר אין לי את הפריבילגיה להיות על השתק במשך כל שעות היממה, אבל בלילה שמתי גבול, כדי לשמור על עצמי משחיקה. חדר השינה הוא מחוץ לתחום עבור הנייד, הוא מוכנס להשתק ואני נכנסת למיטה בלעדיו. חסל סדר בהייה במסך וגלילה בלי לשים לב שדקות השינה היקרות שלי בורחות. במקום זה, אני קוראת. לפעמים למשך חצי שעה, לפעמים כמה עמודים והעיניים כבר נעצמות ושוקעות לשינה נטולת מסכים. 

2. פעילות גופנית

אני יכולה לכתוב פוסטים שלמים על פעילות גופנית ואני מניחה שעוד אעשה את זה. פשוט לא הגיוני מבחינתי להשאיר את ההרגל הזה שאימצתי בחיי מחוץ לרשימה כזאת, כי ספורט זה אחד הדברים הכי חשובים, מהנים ומספקים בחיים שלי. ולפני שאני מאבדת אתכם כי אמרתי שספורט זה מהנה, תישארו איתי עוד דקה – כן, אני מאמינה שכל אחת ואחד יכולים למצוא פעילות גופנית שהיא נעימה עבורם, שיהיה להם כיף לבצע ולהתמיד. ואומרת את זה מישהי שבבגרות בספורט בתיכון צעדה את ריצת ה-2,000 אוקיי?
איך ומה? בפוסטים בהמשך, מבטיחה. 

3. לחשוב על עצמי של העתיד כעל חברה

רגע מה? אני אסביר – נכון שלהמון מאיתנו קשה לעשות דברים בשביל עצמנו והרבה יותר קל לנו לעשות את אותם דברים ממש בשביל אנשים שאנחנו אוהבות? אז אני מציעה פשוט לחשוב על עצמנו של העתיד כעל חברה או חבר טובים, ולעשות טוב בשבילם. את ההשראה לדבר הזה קיבלתי ממישהי (השם שמור במערכת) שמשתמשת בטקטיקה הזו דווקא כדי לדחות משימות (לפעמים מסיבות מוצדקות, כן? לא כל דחייה היא דחיינות. אולי גם על זה אני אכתוב מתישהו!). היא היתה אומרת בחודש ינואר למשל – טוב זו בעיה של [השם ששמור במערכת] של אפריל. אז אני לקחתי את הדבר הזה והפכתי אותו למוטיבציה חיובית כדי לתקתק דברים. נגיד אם יש כלים בכיור בערב ואני מתלבטת אם לשטוף אותם, אני יכולה להגיד לעצמי "שירה של מחר תשמח להתעורר לכיור ריק" – ואז ישר יש לי חשק לעשות אותם! שירה של בוקר המחרת כמובן תתעורר אל כיור ריק, תחייך ותחשוב איזה כיף ששירה של אתמול פירגנה לה, ותשמח להמשיך לעשות דברים בשביל שירה של העתיד. שירה של עוד שעתיים, שירה של מחר, שירה של עוד חודש ושירה של שנה הבאה היא חברה שאני דואגת לה, וזה תמיד מתגמל. 

4. רשימות רשימות רשימות

אולי זה לא דבר שיעבוד לכולן, ואולי יש אנשים שזה נראה להם מתיש או אובססיבי. אני גיליתי שרשימות עוזרות לעשות סדר בחיים ולפנות לי מקום מנטלי בראש. איש חכם אמר לי פעם – ההפך מלשכוח זה לרשום, וזה נכון. זה בא לידי ביטוי בכל מיני אספקטים בחיים – בעבודה כמובן, יש לי מסמך מסודר עם המשימות שלי, רשומות ומסודרות לפי הימים והדחיפות שלהן. יש לי רשימות קניות ב-google keep שימו לב – לפי נושאים, כך שאם אני למשל נמצאת בפארם, אני מציצה שניה ברשימה של מוצרי הגיינה ובריאות, ובודקת אם יש משהו ששכחתי שכדאי שאקנה כי עומד להיגמר. קניות האוכל שלי מסודרות לפי המקום שהן שמורות במטבח – למשל רשימת פריזר ומזווה הן בנפרד, כך שאם אני בסופר וקונה דברים ואני לא אגיע מיד אחרי הביתה, אין בכלל טעם לבזבז את הזמן ולהציץ ברשימת פריזר. ככה הרשימות לא ארוכות, קל לעבור עליהן ולתקתק. היי, יש לי אפילו רשימת נקיונות – וככה כשאני מפנה זמן לנקות את הבית זה לא מיליון דברים לעשות, אלא משימות קטנות שחלקן מתבצעות בתדירות גבוהה יותר וחלק לעתים רחוקות יותר וזה פשוט וקל לנהל ולבצע – ובינינו, מי לא אוהבת לעשות וי על משימה שהושלמה?  

5. לאכול בריא

אני מניחה שזה נשמע מובן מאליו, ובצדק – זה פשוט נכון. המעבר לטבעונות עצמו עשה פלאים, ולאחרונה התחלתי לאכול יותר ויותר בריא, וזה עושה לי ממש טוב: הרבה יותר אנרגיה, הגוף קליל, והאוכל – נהיה יותר ויותר טעים! בעצם, שיניתי את הגישה שלי – אני לא חושבת "אוכל" – כלומר, על הפעולה של האכילה, אלא על "מזון" – התוצאה של הזנה. העיקרון פשוט – כמה שיותר מזונות מלאים (דגנים מלאים, קטניות, פירות וירקות), כמה שפחות מעובד. וברגע שאין מזון מעובד, בלוטות הטעם מתחדדות מחדש והכל טעים יותר: פירות הם מתוקים יותר, ירקות הם עשירים יותר, קטניות אהובותיי הן פשוט שמחה. לפני שנתיים לא הייתי מדמיינת בכלל שאהיה במקום הזה, זה פשוט לא היה על הפרק. זה קרה באופן טבעי, זו דרך אישית, שמתאימה לכל אחת במקום שבו היא נמצאת. לא הוצאתי אף מאכל בשלב שבו זה היה עלול להרגיש לי כמו "ויתור" – כל דבר קרה בזמן שלו, כשזה פשוט הפסיק לדבר אלי. ואם זה עדיין נשמע מוזר, תחשבו על זה ככה: מכירים את זה שאתם משאילים רכב ממישהו והוא ממש מדגיש איזה דלק חשוב לשים בו? תגידו, זה לא קצת מוזר שאנחנו שמים יותר דגש על הדלק שמתדלק את הרכבים שלנו מאשר את הדלק שמתדלק אותנו?